<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פסק הרב רבי יוסף דמותר להסיר גבשושי' שבביתו בחול המועד דאין אסו' אלא חריש' בלבדא). [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) דאף על גב דאמרינן בפ' כלל גדול היתה גבשושי' ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש אלמא מלאכה גמורה היא וגם אינו דבר האבד אפילו הכי שריא בחש"מ כדפירש ריב"א גבי ההיא דחגיגה דקאמר גבי חש"מ לא מסרה הכתוב אלא לחכמים איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזה מלאכה אסורה איזה מלאכה מותרת ופירש ריב"א דמלאכה מותרת היינו מלאכה שאינו של טורח אפילו אינה דבר האבד דליכא לפרש מלאכה מותרת דהיינו דבר האבד כדפ"ה דהא בדבר האבד מאיזה יום מותר שמעינן ליה כדפירש הקונט' עצמו וכן מסקינן בפסחים כדפרי' עכ"ל.
ועושין כל צרכי רבים (ש"ע הצריכין לגוף האדם) במועד ודנין דיני ממונות במועד ואם לא רצה לקבל עליו הדין משמתין אותו מיד, וכשם (דף י"ח) שדנין כך כותבין כל מעשה ב"ד (ושטר קומפר"ימי') כל מלאכות שעושין לצורך המועד (דף י"ג) כגון טחינה ובצירה כל מה שיכול לעשות בצנעהא) עושה. [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) ובבצירה במועד יש להאריך כגון שאחרי' בוצרי' סביביו וכן לוקח יין מכרמי הגוים וצ"ע בסמ"ג ובתוס' דמ"ק.
<h2>דף ח.</h2>
ולא יעורר על מתו ולא יספדנו קודם לרגל ל' יום, והדיוט שאינו יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו או אינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת (דף י') תופר כדרכו, ואומן מכליב (פירוש כשיניא) כלב). [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) מיהו בשיטת מורי ר' יחיאל פיר' דאומן מיקרי מי שהוא יודע לכוין שפת אימרא או להוציא מלא מחט בבת א' וצריך שינוי לכן טוב להחמיר שלא לתפור שום אדם רק על ידי שינוי כי רוב בני אדם בקיאים בהוצאת מלא מחט ואומן מכליב תפירה א' למעלה והשנית למטה והשלישית למעלה וכן כולם ואיכא מאן דאמר במ"ק מפסע פיר' תפירות רחבו' אפי' יהיו התפירות שוות עכ"ל, (ש"ע יעשה תפירות רחבות וגם כשיני כלב).
<h2>דף ח:</h2>
ועושין כל צרכי המת ומביאין נסרים בצינעה, ואמרינן בירושלמי (שם ה') דאםא) היה המת מפורסם עושין ואפי' בשוק, ואין נושאין נשים במועדב) ואין מיבמין אבל מחזיר הוא גרושתו. [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) והאידנא כולהו מתים מפורסמים לפי שהולכים שם רוב העם לקברו כך פירוש בתוספות עד כאן לשונו. ב) שלא לערב שמחה בשמחה ומכאן יש נוהגין שלא לעשות שתי חופות ביום אחד גם מביאין ראיה מן הירושלמי דמפיק מקר' שלא לערב שמח' בשמח' מיעק' אבינו דאמר ליה מלא שבוע זאת וגומר, ולא היא דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב היה נושא שתי נשים וכן גבי רגל שמחת הרגל ושמחת האשה שהוא נושא דלאחד הם שתיהם הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בשתי חופות שעושין משתי נשים לשתי אנשים לא שייך הכא עירוב שמחה בשמחה וכן היה נוהג מורי ר' יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופו' אחד מבניו הכל ביום אחד, אך משתי אחיות פי' בספר חסידים דאין לעשות בשבוע אחד, והא דתנן ואלו כותבין במועד קדושי נשים זהו שטר אירוסין אבל שטר כתובה שטר חוב הוא ואסור לכתבה במועד עכ"ל.
<h2>דף י:</h2>
אמר רבא בונ' אדם אצטבאא) לישב או לישן עליו, הציר (דף י"א) והדלת והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ, אין חופרין (דף ח' כרבי יוסי) קבר לחי להיות מוכן לכשימות, ואין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר מסרגין (ירושלמי שם פ') המטות כדרכן ונוקרין (שם י') הרחים וזופתיןב) החביות רבא שרא לכסכוסי קירמי יש אומרים ליקי"ר (פי' להחליק הבגדים עם הזכוכית) וי"א אבפזי"ר, (פירש מי קמח) אמר ר' יצחק בר אמי קיטרא בי ידא אסור (פי' לעשות הקשרים של בתי הידים) מפני שהוא מעשה אומן, ולפי זה גרסינן קיטרי בידי בדלי"ת ולא ברי"ש, דהוא מעשה אומן הדיו"ר בלע"ז פי' אחר רידיו"ר לקמט הבתי ידים או הבתי שוקים ובירי ברי"ש כמו בירית, סוס שרוכב עליו (כדי שלא ינקפם זו בזו) מותר ליטול צפרניו ולשים ברגליו ברזלים (ש"ע ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד) ולסרקו וליפותו מותר, ומקיזין דם לבהמה, ואין מונעין ממנה רפואה מביאין כלים מבית האומן לצורך המועד וכלי שאין לצורך המועד אסור, ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מביאו למקום הקרוב אבל לא לביתו, ואסור לתקן מנעלי' במועד הואיל ויכול לקנות חדשים (ש"ע ומיהו ע"י שינוי לתקנ' קצת לצורך המועד). [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) אצטבא י"מ בנין שעושים מאבנים ומטיט לישב עליו ולא נהירא דזה בנין גמור הוא לכך נר' דאצטב' היינו כעין ספסלים שלנו נסר שמנעצין לו רגלים וכן הא דקא שרי פ"ק דמ"ק למבני אורי' אינו ר"ל בנין גמור כדפירש הקונט' אלא ר"ל להושיב האבוס של בהמה למקומו כדפי' שם בתוס' עכ"ל (ש"ע מותר לבנות אצטבא מעשה הדיוט וכן אבוס וע"ש בטור. ב) והוא הדין דשרי לתקן החביות שלנו בחשוקים שקורים צירקלי"ש ולחבר בהם השולים שקורים פינדיש ודוקא כשהוא לצורך המועד אבל לצורך אחר אסור עכ"ל.
<h2>דף יב.</h2>
ושוכרין שכיר או קבלן במועד לעשות לאחר המועד אפי' מדברים האסורים במועד ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחולא). מקבלי (כל הסוגיא מסברתו ז"ל ומוסכמת מן התוספות בהרבה מקומו') קבולת (פי' גוים המקבלים לעשות מלאכה בשביל ישראל ממלאכו' האסורו' והם קבלוה מקוד' המוע') בתלוש מותר, במחובר בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ושבת ומועד ואבל דין אחד להם לענין קבלנות, ונראה דהיתר חוץ לתחום אינו רק בשבת ויום טוב דאין ישראל יכול ללכת שם, אבל באבל לעולם אסור, וכן בחול המועד ודוקא קבולת הוא דמותר בתלוש ובביתו של גוי או במחובר חוץ לתחו' אבל שכיר יום אסור בכל ענין. [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) ולכך כשמוסרין בגדים תוך המועד כדי לכבס אחר המועד צריך שלא ימנה אותם ואם הוא רוצה למנות אסור למסרם עד לאחר המועד עכ"ל.
<h2>דף יג:</h2>
ואין מגלחין, ואין מכבסים במועד אבל מי שאי אפשר לגלח ולספר מעי"ט מותר (ש"ע בצינע') במועדא) כגון יוצא מבית האסורי' ומנודה וכן כל כיוצא בהן, שלא היה להם פנאי לגלח קודםב) המועד ומותר ליטול צפרניו ושפה בח"ה (שם) אפי' בלא שינוי וי"מ בשינויג) דוקא ומעברת אשה (ט' ע"ב) שער של בית השחי ובית הערוה וכוחלת ופוקסת ועושה כל תכשיטיה וטופלת פניה בסיד שיכולה לקלפו במועד, כל העולין מטומאה לטהרה מותרין לכבס במועד וכן כל כלי פשתן (דף י"ח) ומי שאין לו אלא חלוק אחד (שם ובדף י"ד) ואיזורו מוכיח עליו מותר אבל אין איזורו מוכיח עליוד) אסור, ומטפחות הידים ומטפחו' ספרי' מותרים לכבס ואפי' בגדי קטנים מתיר בירושלמי (ש"ע מיהו לא יכבסו רק הצריך להן דהיינו מי שאין לו אלא חלוק אחד וכן בגדי קטנים ביותר שמלפפים בהם מותר לכבס ד' וה' בפעם אחד). [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) ורבינו השמיט דין אבל שחל שביעי שלו ביום טוב או בערב יום טוב והרי הוא שבת ועיין ברמב"ם פרק ז' במ"מ. ב) ומנודה והנך שמפרש במשנה שאונסם ידוע הוא וגם הנך שמפ' במשנה לא הותרו כי אם דוקא בשלא היה להם פנאי לגלח קודם המועד עכ"ל. ג) וכן עיקר דבעינן שינוי בנטילת צפרנים במועד כדקא מפר' תלמודא דבגנסתרי אסור פי' במספרים ופי' רבי' דה"ה בסכין דאסור שכן דרך ליטול הצפרנים בסכין ועוד פיר' ר"י דאפילו הטובלת לנידותה מגלחת צפרניה על ידי שפחתה גויה ולא היא עצמה אמנ' במ"ק פ"ק פי' בתוס' דהטובלת לנידותה מותר ליטול צפרניה היא בעצמה בלא שינוי כ"כ הש"ע דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי. ד) ובחלוק שלנו ליכא אזור מוכיח עלה ולכך אסור לכבס אפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד וכל שכן מי שאין לו אלא מפה וסדין אחד דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל עכ"ל.
<h2>דף יח:</h2>
מי שצריך ללוות ואין המלוה מאמינו הרי זה כותב שטר חוב ואין מגיהין אפילו אות אחת אפי' בספרא) עזרא (ש"ע מתיר) וכותב אדם תפילין לעצמו (עיין בירושלמי דמ"ק דף מ"ב)ב) וטווה תכלת לציציותיו, וכותבין אגרות הרשות י"מ של ממשלה וי"מ של שאלת שלום (ש"ע ויש אוסרים בשאלת שלום וכן נוהגים). [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) מכאן יש להוכיח שלא יכתוב ע"י שינוי בעוגל אלא צריך שינוי בכל אות ואות לעשות אותיות חתוכות והיו"ד יש שעושין אותו כמין עוגל קטן (ש"ע דבר שמותר לכתוב אפילו בלא שנוי מותר ודבר האסור לכתוב אפי' על ידי שינוי אסור) מצאתי כתוב דמותר לכתוב חדושין בחש"מ ונ"ל להביא ראיה מהא דפריך בפ"ב והא אמר רבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורפי ספר תורה וכו', דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן בכתב ותנא דבי ישמעאל וכו' ואי אתה כותב הלכות ומשני אמרי דילמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ורבי שמעון מעייני ספרא דאגדתא בשבת ודרשי הכי עת לעשות לה' וגומר אמרי מוטב תעקר אות אחת מן התורה ואל תשתכח תורה מישראל ופירוש מילתא חדת' דבר חדש וירא שמא ישכחנו אלמא דאפי' בזמן שנאסרה הכתיבה בדברים שבעל פה מותר בדבר של חדוש גם בחש"מ נתיר מטע' זה לכתוב דברים שהם חדשים אצלו וירא שמא ישכחם ופירוש ספר עזרא ספר תורה שקורין בו בעזרה. ב) ואם אין לו מה יאכל ובשכר וכן בטובת הנאה בלא שכר כותב תפילין גם לאחרים.
<h2>דף כז:</h2>
ואסור לספוד ולהתענות בחול המועד אך מותר לספוד (וכן בראש חדש בחנוכה ובפורים) על תלמיד חכם בפניו ואומר שרש"י קרע בחולו של מועד אבל (בתוספות שם כ"ח) הברא' אין עושין דהויא) פרהסיא, בפ' אלו מגלחין אמרינן נשים במועד מענות ולא מטפחות ולא מקוננות בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות ולא מקוננות, מענות שכולן עונות כאחת, קינה אחת מקוננת וכולן עונות. [סמ"ק סימן קצ"ה]. א) ונראה דה"ה לקריע' וגם לאחר המועד, אין להברות כיון שעברה סעודה ראשונה, ונר' כי דיני אנינות יש לנהוג בח"ה אחר שמוטל עליו לקוברו ומיהו לעיל פי' בהלכות אבל דאין אנינות בח"ה עכ"ל.
